בני הדייג פישל

חמישי בערב, כל כך רציתי לראות את הטיילת החדשה בנמל תא .וראיתי עוד הרבה דברים חדשים ....את קרן ובן לא היתה בעיה להוציא להליכה. הם ספונטנים ומלאי אנרגיה על אף יום ארוך באוניברסיטה.השביל החדש שבנוי מדק באמת חידוש מרענן לנמל שעד כה היה חול ופסולות בנין וזבל.לאחר צעידה ואפילו ריצה קלה אחרי תכולת התיק הפתוח שלי,התמקמנו במסעדת בני הדייג- הידועה כאחת ממסעדות הדגים היותר טובה בעיר.את השולחן הראשון שבו הושבנו עי המלצרית הנחמדה החלפנו לשולחן אחר לאחר שנשמנו את עשן הסיגריות מהשולחן הסמוך. המלצר הצעיר שניגש אלינו הגיע ללא תפריט (כי לדבריו אין תפריט)טען שהוא יגיד לנו בעפ מה בתפריט- אבל רק בעברית כי הוא לא דובר אנגלית.נדיר למצוא בארץ מלצרים שאינם דוברי אנגלית.וגם העברית שלו היתה מאוד דלה- כי שאלתו הבאה היתה-אז מה אתם רוצים לאכול ? בשר דגים או פרות ים?
לא אעייף אתכם בתהליך בחירת התפריט ואעבור לרגע לתכנית הבידור שמלווה את הארוחה.היות וישבנו בחוץ -בקו המים הגיעו אלינו קבצני העיר-לראות איך אנחנו אוכלים בתאבון רב את המזטים שהונחו לפנינו- עם הלחמניות החמות וקנקן המים.שכחתי לציין שהמלצר ה"אוטיסט"נעלם.ומרגע זה והלאה היתה לנו מסכת הכרויות עם כל מלצרי המסעדה
נחזור לקבצנים- הראשון היה בתחפושת של יהודי דתי מורעב שטען שאין לו כסף להאכיל את ילדיו בשבת.הוא היה מנומס וברגע שסמנו לו עם היד שמאתנו לא תבוא הישועה הוא כנראה שלח אלינו את כוכבת התאטרון- אשה לבושה בהידור ביד אחת בקבוק מים מנרלים ובידה השניה תיק נשים מכובד. האשה נעמדה צמוד לשולחננו והחלה לבכות בקול שזה עתה נתבשר לה שבעלה נפטר בבית חולים והיא צריכה כסף למונית כדי להגיע אליו. כשנראנו מופתעים מהספור ההזוי היא הוסיפה לטרגדיה האישית שלה שהיא צריכה קודם לעבור בבית חולים אחר כדי להוציא משם את בנה החייל ולנסוע איתו לבית החולים שבו נפטר בעלה ולערוך את הלוויה.
כדי להפטר ממנה נתתי לה כמה גרושים,ובזאת קוינו להמשך ארוחה נעים ושקט.מנות השרימפס קלמרי ומולים נראו מעוררי תאבון ואכן היו מצוינים. עודי שלא אוהב פירות ים חיכה בסבלנות לקבבים שלו.הוא היה כל כך רעב שהזמין עוד קערית חומוס וטחינה ועוד לחמניות עד שהמנה שלו תגיע.והוא המשיך להיות כל כך רעב שהוא התחיל לאהוב גם את השרימפס והקלמרי.קרן שלפה את המולים אחד אחד מתוך הרוטב הסמיך אך כשרצתה ללגום מכוס המים-שערה שחורה ארוכה נתגלתה לה צפה?האם היא של בני הדייג? או אולי של המלצר האוטיסט?והקבב של עודי עדין לא הגיע....נהננו לראות אותו לומד לאהוב פרות ים.למלצרית הבאה שהגיעה לאחר קריאתנו-ורק ככה הם הגיעו-הודענו שמאחר ואנחנו בסיום הארוחה והקבב עדין לא הגיע -שיבטלו את המנה.היא אפילו לא התנצלה על העיכוב ורק מלמלה משהו כמו -טוב אז לא נחייב אתכם.והגענו לשיא הארוחה.האם זה היה חוט הדייג של בנו הדייג? או אוליהחבל שקשר את הסירה שלו לחוף? לא, לא זה ולא זה.עוד שערה שחורה וארוכה היתה שזורה בעומק הקערה שזורה בין הצדפות שעד לפני רגע קרן נהנתה לאכול.בבדיקה מעבדתית הסתבר ששתי השערות מאותו מקור. האם השף סובל מנשירה?האם נענשנו על שלא תרמנו לרעבים או שלא הצענו לאלמנה הסעה?
האוכל היה מצויין ובסופו של דבר הדיל היה טוב- כי גם על המנה ברוטב שערות לא חוייבנו.אך ציפינו לקבל גם מרשם לתרופה נגד הבחילה שממנה סבלנו עד למחרת בבוקר.

On Thursday night, I felt like exploring the new promenade at the old harbor in Tel-Aviv... It was pretty easy to convince Ben and Keren to go out for a walk - they are spontaneous and energetic enough, even after a long day of work at the university.
The new deck that was constructed along the harbor is very nice, and adds a lot to the old harbor that used to be a pile of construction junk and sand.
After a nice walk, and a short run after the contents of my open purse that flew away in the wind, we got to a glorified restaurant, called "Benny the fisherman".
The first table we sat as proved to be down the wind from a few smokers, so we moved to another table. Shortly after our rear ends met the seats, a large assortment of mazettes (small dishes with a verity of salads, pastes, spreads, etc.) was served.
A long time later, came a pleasant young waiter, with no menu, claiming that he will tell us what's on the menu - but only in Hebrew, since English is too hard for him. [On my opinion, waiting tables is too hard for him, and he should look for another job!! (ks)]. A non-English speaking waiter it is quite rare in Israel. His Hebrew proved to be quite poor, as instead of telling us what's on the menu - he asked US what do YOU feel like eating - meat, fish or sea food?.
I wont tire you with the ordering process, and move straight to the entertainment program. Since we sat outside, by the water, the city beggars were free to come and watch us eat the tasty mazettes and hot buns. I forgot to mention that the autistic waitress just disappeared, and we never saw him again. Eventually we met all the waiters that were on duty that night...
Back to the beggars, the first one was dressed as an orthodox Jew, came to our table with a plastic bag, and asked for charity for some (his?) hungry family. He was polite enough to leave us alone after we signaled that we will not be his saviors. Then came the starlet - a woman, well dressed, with a bottle of water in one hand, and a respectable purse in the other. She stood herself at the end of our table, and started crying her eyes out with crocodile tears, saying "you would not believe what just happened to me" [we didn't (ks)] "I was just informed that my husband died of a stroke"... She claimed that she needed money for a cab to get to the hospital. When she noticed our surprised faces, she altered her story slightly, and added that she has to first get her son, the soldier, out of another hospital, and she needs money for the funeral, and what not. To get rid of her, I gave her some change.
[after she left, we noticed that the bottle of water that she held was left on our table. Ben held it bravely with a piece of napkin and removed it from our table.]
Now we could only hope for a quiet and pleasant dinner. The crimps, calamari and muscles looked delicious, and indeed were excellent. Odi, who doesn't like sea food that much, waited patiently for his main course of Kabbabs. He was so hungry that he ordered some more Hummus and Tehina and buns, till his dish arrives. He was so hungry, that he started nibbling on the sea food!
Keren ate most of the muscles which swam in warm delicious sauce. Alas, when she went for a sip of water, a medium-long black hair was discovered in her glass. Was it Benny the fishermen's? Or maybe belonged to the autistic waiter?
Oddi's Kabab still didn't show up. We enjoyed watching him learning to like sea food...
We waved one of the waitresses (that was the only way we could catch their attention- they never came by to check on us), and told her that since we are almost done, they shouldn't bother with the Kabbab dish. She didn't even apologize for the delay, just mumbled something like "OK, you won't be charged for it".
And now, to the grand finale: is it a fishing line? or maybe a piece of rope? No - another black hair, similar to the first one, lying deep in the bowl of muscles, that Keren enjoyed until a minute ago... The lab results showed that the hairs are of the same origin. Is the chef shedding? Are we being punished for not driving the poor widow?
Anyway, the food was very good, and eventually the deal was good too - we were not charged for the hairy dish too...
Nevertheless, we expected to also receive a recipe for a medicine for the nausea we felt till the next morning!